על הדבש ועל העוקץ
ראש השנה הוא זמן מצויין לסיכומים אישים. בדומה לתקופה שלפני היום הולדת. בכמעט שנתיים האחרונות עברתי הרבה מאוד שינויים ולמדתי המון על עצמי. גם מהדברים השלילים. אני לא מצטערת על החלטות שלקחתי, אם כי יש דברים, שאולי בדיעבד הייתי פועלת שונה. במהלך הזמן הזה נחשפתי להמון אנשים טובים (בעיקר מהרשת)
דרום אמריקה כמעט כאן
*הייתי אורחת של החברה* יש לי שתי חוויות עיקריות מאל גאוצ'ו. האחת: ארוחת הגיוס של אחי – הוא אכל למעלה מ-1 ק"ג (לא, זו לא טעות) של בשר וסיים את השאריות של כולנו. השניה: ארוחה במהלך השירות הצבאי באל גאוצ'ו שבקריית שמונה. אני מניחה שעם הארוחה הזו, רבים יכולים להזדהות.
איש השוקולד שלי שר על וויסקי
ליזהר אשדות ולי יש סיפור אהבה לא ידוע. אני אוהבת אותו והוא לא יודע את זה. אני בטוחה שאין בחורה אחת שקוראים לה נועה שלא יכולה להזדהות עם/או בטוחה שהשיר "נועה של הים" נכתב עליה. גם לי זה היה (ועדיין – לא?) ברור. במיוחד כש"גילו" לי אותו. הייתי בת 15
ארץ זבת חלב, דבש ותאנים
חם! חם מאוד בשבוע האחרון, ולצערי המזגן בדירתי שבק חיים. הקיץ הזה כולו הוא בסימן של גלידות. זה התחיל כפרוייקט קצר וממשיך. ההחלטה על סוג הגלידה תלויה בחומרי הגלם שיש לי בבית וכמה חם לי באותו הרגע. אם חם מאוד אני מכינה גלידה קלילה דוגמת סורבה, אם סתם חם גלידה
גורדון ביסטרו – קולינריה רומנטית? כמעט
גילוי נאות – הייתי אורחת המקום. הפוסט הזה הולך להיות ארוך, פחות בגלל המלל ויותר בגלל התמונות. ביום חמישי בצהריים, הפולניה התקשרה אלי והציעה לי להצטרף אליה לארוחת בלוגרים בגורדון ביסטרו. שתינו אמרנו שזה יכול להיות נחמד להיפגש אחרי שלא התראינו הרבה זמן, וזה גם טוב למצב רוח והכללי שלי.
דובדבנים של אהבה
הפוסט של השבוע היה אמור להיות מעט מדכא, אבל החברים האמיתיים סביבי הזכירו לי כמה חשוב לשמור על אופטימיות והחיוך. תודה לכם, החברים האמיתיים, שכרגיל מתגלים רק במצבים הקשים (יותר או פחות). יום רביעי התחיל כרגיל, אבל מעט איטי. בשבועיים וחצי האחרונים קמתי מדי בוקר עם חיוך והתרגשות והלכתי לעבודה.