יש לי מחסום כתיבה שנמשך שלושה חודשים. לא בא לי לכתוב. אני לא מצליחה לכתוב. אפילו תלונות ועצבים אני לא מצליחה לעלות על הכתב. בעיה. הבלוג סובל מזה. אני סובלת מזה. אולי גם אתם סובלים מזה. לא יודעת. אתמול שוב מצאתי את עצמי עצבנית, כועסת, פגועה. אני עוד אפרט את

לפני כשבוע נטלי פירסמה את מתכון לשוקטים. כשהסתכלתי עליו היה לי ברור שאני מנסה להכין אותו בגירסא ללא גלוטן. אחרי שכתבתי את זה בתגובות, עלו בקשות לפרסם את הגירסא והבנתי שאין דרך חזרה.  😀 את ערב החג הקודם ביליתי עם נטלי, אחיה ובן זוגה והבאתי את השוקטים שהכנתי יחד עם קרם

ראש השנה. זמן למשפחה, חברים, מחשבות, סיכומים וקבלת החלטות. תקופה שהיא לרוב לא קלה, לפחות לא בשבילי. השנה הזו הייתה מלאה בשינויים. חלקם חיוביים יותר, חלקם חיוביים פחות. אני עדיין מעבדת את הדברים שקרו ומנסה לקבוע לעצמי את היעדים והדברים שאני רוצה להשיג בשנה הבאה.  את הקינוח של רה"ש הכנתי

המשפט הזה הוא חלק מהתגובות שאני (ולא רק אני) קיבלתי ומקבלת שאנשים שומעים לראשונה שגילו לי צליאק. הפוסט הזה הולך להיות אחר, שונה. העיקר שלו הוא ניפוץ עשרה מיתוסים ומשפטים שלרוב אומרים לצליאקים או על צליאק. לאחרונה נעשו בחלק ממדורי האוכל באינטרנט מספר כתבות בנושא הצליאק. חלקן היו אינפורמטיביות, חלקן

כבר שלושה חודשים (בערך) מאז גילוי הצליאק. כן כן, העובדה שהורדת הגלוטן עשתה לי טוב, ביופסיה שניעשתה מזמן והייתה העדפה להדחיק אותה (גם שלי) ועוד כמה תסמינים הביאו למסקנה שכנראה זה צליאק. כפי שכתבתי, זה מצריך ממני שינוי תזונתי. שינוי שגם ישפיע על הבלוג. בחלק מהמקרים, אני אציין תחליפים לאלו

קיץ מצד אחד, יולי מצד שני, סיבה מצוינת לגלידה. כמו בשנה שעברה, גם השנה חודש יולי מוקדש לגלידות ואני מתחייבת לעלות גלידה בשבוע (ואולי גם להספיק להעלות את שאר המתכונים שהתחלתי לכתוב ולעולם לא פורסמו P : ) יש הרבה יתרונות בהכנת גלידה ביתית כמו שיודעים בדיוק מה נכנס לתוכה,