המשפט הזה הוא חלק מהתגובות שאני (ולא רק אני) קיבלתי ומקבלת שאנשים שומעים לראשונה שגילו לי צליאק. הפוסט הזה הולך להיות אחר, שונה. העיקר שלו הוא ניפוץ עשרה מיתוסים ומשפטים שלרוב אומרים לצליאקים או על צליאק. לאחרונה נעשו בחלק ממדורי האוכל באינטרנט מספר כתבות בנושא הצליאק. חלקן היו אינפורמטיביות, חלקן שטחיות לחלוטין ועד כמה שידוע לי, לא נכתבו על ידי צליאקי.
תודה לחברי פורום צליאק בתפוז על תוספת התובנות שלהם. 🙂
"אבל את קונדיטורית!"
נכון, אבל זה לא הופך אותי לחסינה. אף אחד לא חסין לצליאק.
"באיזו דרגה הצליאק שלך?" או "אם הצליאק שלך לא חמור, אז את יכולה לאכול את זה" או "את ממש קיצונית"
בצליאק אין דרגות. צליאק היא מחלה אוטואימונית שבה אכילה של גלוטן (החלבון שנמצא בחיטה על שלל סוגיה) גורמת לתגובה של תקיפה עצמית של הגוף את רקמותיו ובתחילה, את המעי הדק.
כן יש הבדלים בין רמות הרגישות הסימפטומטית שבאות לידי ביטוי אחרי אכילת הגלוטן. כלומר יכול להיות צליאקי שיאכל משהו שמכיל גלוטן ולא ירגיש כלום ומצד שני, יהיה צליאקי שיאכל משהו שמכיל מעט גלוטן ויחוש מיד בכאבי בטן ועוד.
בכל מקרה, בין אם הצליאקי סיפטומטית או לא, עם כל אכילה של גלוטן נגרם נזק למעי.
"אל תקחי את זה כל כך קשה…"
המשפט הזה נשמע לפעמים פעמיים. פעם אחת כש"מכריזים" על הגילוי ועוד לא מבינים מה זה אומר.
הפעם השנייה, המשפט נאמר כסוג של "בן דוד חורג" של "את ממש קיצונית".
לגבי האמירה הראשונה, אין מה לעשות למעט לקרוא וללמוד. באשר לאמירה השנייה, ראו תשובתי למעלה, ותזכרו שמדובר בשינוי החיים שלי ולכן מותר לי לקחת את זה קשה, כמה זמן שאני רק רוצה.
"אני הייתי מתה אם לא הייתי יכולה לאכול לחם ופחממות"
ניוז פלאש, אני אוכלת פחממות והרבה. תפ"א, אורז, תירס וכו' הם פחממות. 😉
אני גם אוכלת לחם, אבל הוא עשוי מחומרים אחרים שהם לא קמח על בסיס חיטה. ולא, זה לא מרזה.
"אין בזה קמח, אז את יכולה לאכול את זה"
אז זהו שלא. גלוטן לא נמצא רק במוצרים עם קמח. הוא נמצא במוצרים כמו סויה, אבקת מרק, שוקולד, אלכוהול ועוד מוצרים כמו תרופות, תוספי תזונה ולפעמים גם בקוסמטיקה. לפני ש"מכריזים" על מנה כמתאימה לצליאקי, צריך לדעת ולהבין ממה היא מורכבת.
אגב, אם זה כשר לפסח זה לא אומר שזה כשר לצליאק. מצה שממנה מכינים קמח מצות גם מכינים מ – קמח. :-/
"נו, אז תאכלי סלט"
מנת הפלא של הצליאקים כשאוכלים בחוץ או מתארחים אצל אחרים שלא ממש בא להם להשקיע. ואם דווקא בא לי סטייק?! מה, אי אפשר להתקשר ולברר מראש אם יש במסעדה מנות ללא גלטון? ברור שאפשר ויותר מזה, בחלק מהמקומות יסכימו אפילו להתגמש עם מרכיבי המנות במידה ויקבלו התראה מראש. ממליצה בחום על שימוש באפליקציית בלי גלוטן לאנדרוייד.
מארחים? תתייעצו עם האורחים שלכם, אל תנסו לקבל החלטות על דעת עצמכם. תאמינו לי, יש מספיק תחליפים שאפשר להשתמש בהם או להכין (ורוב הסיכויים שזה יהיה יותר בריא) או נביא את כל האוכל מהבית אם צריך ולא זה לא יהיה טרחה או נתכתב איתכם שעות במיילים ולו רק להימנע מהבאסה של הגעה למקום ולגלות שאין לנו מה לאכול או לאכול שוב – סלט.
"אוי, זה דווקא נורא טעים"
ומה חשבת? שאני אוכל אוכל מגעיל?
טוב, יש מזון שהוא לא טעים ומאכזב, אבל לרוב זה מזון תעשייתי קנוי שנעשה עם מחשבה לעשות רווח ופחות על הטעם. מאכלים בייתים הם לרוב טעימים מאוד ומורגשת בהם ההשקעה בטעמים, בחומרי הגלם ובאהבה.
"יאללה, כולה נגעתי בקצה של החומוס עם הפיתה"
נגעת – זיהמת.
גלוטן עובר בקלילות: הוא נישא באוויר (ולכן חלק מחברות המזון הגדולות כותבות על מוצרים "עלול להכיל גלוטן"), עובר במגע (עזבו אתכם מדאבל דיפניג, מספיק רק דיפ), לא נשרף על האש או בתנור וכו'. בקיצור תם עידן צלחות החלוקה לצליאקים.
"נו, אז תאכלי את הלמעלה/למטה/מהצדדים"
ראו תשובתי למעלה.
"הלוואי ויעבור לך" או "תעשי דיאטה ואח"כ תחזרי לאכול רגיל"
לצערי גם רופאים חוטאים במחשבה שניתן להחלים מצליאק. עד כמה שידוע לי (ולמקומות שאני קוראת בהם), אין מקרה של החלמה מצליאק. גם אין תרופת פלא או כדור שניתן לקחת.
חברים או משפחה של צאליקי? מעבר לניפוץ המיתוסים, הינה כמה דברים שכדאי שתזכרו:
· "גילוי" הצליאק מחייב שינוי מלא ומידי של התזונה של הצליאקי והתגמשות מצד המשפחה וחברים. צריך להבין שאין אמצע הדרך, אין הרגלה הדרגתית, ולכן השינוי שיכול להיתפס בעיני המתבונן מהצד כקיצוני.
· תחקור החברים/מסעדות/רשימות מרכיבים וכו' לא נעשה כי משעמם לנו אלא כי אנחנו רוצים לוודא שאין בזה גלוטן שיכול לגרום לנו להרגיש רע בטווח הקצר והארוך.
· גם כשממש מקפידים על תזונה ללא גלוטן, ברגע שאוכלים מחוץ לבית, קשה לנו לשלוט ברמת הזיהום המשני ולכן חשוב להקפיד על המקומות בהם אוכלים ומה אוכלים.
· כיום קיימים הרבה מאוד תחליפים שגם זמינים בסופרים רגילים ולא רק בחנויות טבע.
· עלות התחליפים הוא משמעותית יקר יותר. לחם ללא גלוטן עולה כ-20 ₪ לכיכר של 400-500 גרם. הוגשו מספר הצעות חוק להקלה ופיקוח מחירים על מוצרים ללא גלוטן.
· למידע נוסף על צאליק, אתם מוזמנים להיכנס לאתר העמותה.
נתקלתם במצבים דומים? שתפו בתגובות!
13 מחשבות על “"אוי, איזו מסכנה!"”
אני רק יכולה לעזור לך בזה שאומר לך שגם אני, עקב בעיה רפואית שהתגלתה אצלי לפני כשנתיים, נאלצתי לשנות את התזונה.
קיבלתי תגובות דומות מאוד לאלו שאת קיבלת, וגם היום, אחרי שנתיים, יש רבים שחושבים שאני ממש מסכנה כי "אין לי מה לאכול", ורבים עוד יותר מנסים לשכנע אותי "רק לטעום" כי "מה כבר זה יכול לעשות ביס קטן", ויש כאלה שעד היום כשאני מגיעה אליהם, אני אוכלת סלט 😉
זה מאוד קשה בהתחלה.
זה גם קשה אחרי תקופה, כי לפעמים לא ממש מתחשק להתעסק עם בישול וממש מתחשק 'לתקוע' איזו לחמניה עם נקניקיה (טוב… לא נגזים נקניקיה …), אבל לטווח הארוך, כנראה שהתזונה שאנחנו "מזינים" בעוד מרכיבים שלא קשורים לטבע, לא ממש עושה טוב לגוף של כולנו בטווח הארוך, ויש כאלה, כמונו, שהם מיוחדים מאוד אגב, שהטבע הרבה יותר טבעי להם מהאוכל התעשייתי ה"מזוהם" משהו…
אני מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה.
אני בטוחה שתהיינה לך נפילות, אבל אם תכניסי לך לראש שזו הדרך ואין שבילי קיצור, אני מבטיחה לך שתלכי בביטחה וגם בהנאה 🙂
מאחלת לך שנה מצויינת !
שנה מעולה!
אני מזכירה לעצמי מדי יום שזו הבריאות והחיים שלי ואין דרך אחרת. לפחות לא כזו שאין בה פגיעה בטווח הארוך.
אני רוצה לקוות שתגובות כאלה הן מבורות בלבד ולא מתוך רוע או טמטום.
נועה,
אני קצת בהלם מחוסר הרגישות של האנשים סביבך…
מקווה שתצליחי להעביר את המסר לסביבה הקרובה והרחוקה, ובעיקר שתמשיכי להכין ולהנות מאוכל טוב 🙂
חזקי ואמצי.
היי דקלה,
לא מדובר רק בי. זה אומנם נכתב מנקודת הראייה שלי וההרגשה שלי, אבל אנשים נוספים חווים את אותן התגובות פעם אחר פעם. אני מקווה שבאמצעות הפוסט הזה חלק מהאנשים שלא מכירים את המחלה (או מתיימרים להכיר) ילמדו, יפנימו ויבינו. (כן, גם לאבא שלי נפלט בהתחלה – "הלוואי ויעבור לך" – וברור שזה לא בא ממקום רע. אוהבת אותך אבא!)
מסכנה? לא ולא!!!! שינוי? כן! אני איתך בכל תמיכה שתצטרכי וכמו שאני מכירה אותך זה רק אתגר ללמוד לבשל ולאפות ללא גלוטן ושיהיה טעים (ומניסיון – אפשר!) אז יאללה – את באה לחגוג איתנו ראש השנה נטול גלוטן?
ברור שאפשר 🙂
החג שלנו הולך להיות נטול גלוטן ומאוד טעים. להשאיר לכם מעשר על הדרך?
בארור!!!!!
אנחנו כנראה נחגוג בבית בשקט – רק שנינו 🙂 אז אם בא לך שקט את מוזמנת להצטרף 🙂
מלכה!!!
אוייייש… איזו מסכנה…
כי מאז הגילוי, את נאלצת לסבול אותי יותר (ואני… הרווחתי :-))
מקסימונת שלי,
מי אם לא את יתמצת ויכתוב זאת בצורה כל כך נפלאה, חדה וברורה. למרות שמכירה ויודעת את כל הנ"ל, קראתי בשקיקה כל שורה. נהניתי…
מוכשרת! אוהבת אותך (ונתראה הערב)
לא סגורה מי "סובל" את מי. 🙂
אני יודעת שאמרתי לך את זה לא מעט פעמיים, אבל עכשיו יותר מתמיד – המון תודה על כל מה שעשיתי, שאת עושה ושעוד תעשי למען הצליאקיים ואוכלוסיות עם צרכי מזון מיוחדים.
נועה,
זוכרת את השרשור בעקבות הודעתך.
הפוסט מקסים ורוצה לבקש את אישורך לפרסם בדף שנקרא "גן עדן מתחיל בשוגי".
מסכנה?ממש לא.
לפני 4 שנים היתה לי ילדה שסובלת מכאבים ,עצובה מאוד וחולה מאוד.
אחרי 4 שנים יש לי ילדה מאושרת,יפה,שמחה,חכמה ובריאת צליאק.
שיהיה שנה טובה ולא להתייחס לטיפשות האנושית.את יכולה לחולל שינוי ,אם יהיה לך מספיק סבלנות והיכולת להצמד למטרה.אין לשים לב לרעשים סביבתיים.המון בהצלחה
מתי
היי מתי,
כיף לראותך אותך גם פה.
תרגישי חופשי לשתף ולפרסם את הפוסט (אשמח אם תוכלי לתת קרדיט לבלוג), הוא מיועד לתפוצה בתקווה לעורר מודעות.
נעה היקרה,
"הלוואי ויעבור לך"? כן, בטח. ולא, לא ממקום רע, רק… איחול לבלתי אפשרי – שהציליאק אכן יעבור…
אין לי ציליאק, אני "מצורעת קולינרית" מסוג אחר – צמחונות, ואותי מנסים לשכנע כל הזמן לאכול דברי בשר בטיעונים דומים…
סגור לתגובות