קטגוריה: עוגות

החודש אני חוגגת שנה לגילוי של הצליאק. שנה של אחד מהדברים ששינו לי את אורח החיים, בעיקר לטובה. שנה שבה למדתי הרבה על עצמי, הסביבה

אומרים בפסח שאנחנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, זכר עבר, למרות שביום יום אנחנו סוג של עבדים מודרנים. לימודים, עבודה, בית, למודים, עבודה, בית וחוסר

הפיסקה הקרובה אולי תקרא שיווקית, אבל היא לא. לא קיבלתי שום טובת הנאה בכדי לכתוב אותה וגם לא התבקשתי לכתוב אותה אבל, כן יש לי

יש לי מחסום כתיבה שנמשך שלושה חודשים. לא בא לי לכתוב. אני לא מצליחה לכתוב. אפילו תלונות ועצבים אני לא מצליחה לעלות על הכתב. בעיה.

כבר שלושה חודשים (בערך) מאז גילוי הצליאק. כן כן, העובדה שהורדת הגלוטן עשתה לי טוב, ביופסיה שניעשתה מזמן והייתה העדפה להדחיק אותה (גם שלי) ועוד

הפוסט הזה היה צריך להיכתב מזמן, כלפחות שנה… אבל הוא נדחה ונדחה ונדחה והופ הגענו לשבועות והגיע הזמן שהוא יכתב. ראשית התנצלות, הבלוג סובל מהזנחה