הפוסט ששיחרר אותי
יש לי מחסום כתיבה שנמשך שלושה חודשים. לא בא לי לכתוב. אני לא מצליחה לכתוב. אפילו תלונות ועצבים אני לא מצליחה לעלות על הכתב. בעיה.
יש לי מחסום כתיבה שנמשך שלושה חודשים. לא בא לי לכתוב. אני לא מצליחה לכתוב. אפילו תלונות ועצבים אני לא מצליחה לעלות על הכתב. בעיה.
לפני כשבוע נטלי פירסמה את מתכון לשוקטים. כשהסתכלתי עליו היה לי ברור שאני מנסה להכין אותו בגירסא ללא גלוטן. אחרי שכתבתי את זה בתגובות, עלו בקשות
ראש השנה. זמן למשפחה, חברים, מחשבות, סיכומים וקבלת החלטות. תקופה שהיא לרוב לא קלה, לפחות לא בשבילי. השנה הזו הייתה מלאה בשינויים. חלקם חיוביים יותר,
המשפט הזה הוא חלק מהתגובות שאני (ולא רק אני) קיבלתי ומקבלת שאנשים שומעים לראשונה שגילו לי צליאק. הפוסט הזה הולך להיות אחר, שונה. העיקר שלו
כבר שלושה חודשים (בערך) מאז גילוי הצליאק. כן כן, העובדה שהורדת הגלוטן עשתה לי טוב, ביופסיה שניעשתה מזמן והייתה העדפה להדחיק אותה (גם שלי) ועוד
קיץ מצד אחד, יולי מצד שני, סיבה מצוינת לגלידה. כמו בשנה שעברה, גם השנה חודש יולי מוקדש לגלידות ואני מתחייבת לעלות גלידה בשבוע (ואולי גם